במטרה לאחד כל הארגונים והגופים הציוניים בעולם, הרצל ייסד את ההסתדרות הציונות העולמית ב-3 בספטמבר 1897, מספר ימים לאחר הקונגרס הציוני הראשון.
בקונגרס הציוני השני, שנערך ב-1898, שנה אחרי הקונגרס הראשון, הוחלט לייסד בנק ציוני, שמטרתו הייתה לאסוף כספים, על מנת לרכוש מהסולטאן הטורקי צ'רטר (אישור, ערבות, הסכמה) על ארץ ישראל ויישוב יהודים בה. בשנה זו הרצל הגיע לארץ ישראל ביחד עם משלחת, במטרה להיפגש עם הקיסר הגרמני, שלצערו של הרצל, לא הסכים להעניק חסות להתיישבות בארץ ישראל. בקונגרס השלישי, שנערך בשנת 1899, אושר הניסוח הרשמי של דרישות הצ'רטר והחליטו על הקמת "אוצר התיישבות היהודים", שהיה בנק שנועד לממן את הפעולות (למשל: התיישבות) בארץ ישראל.
התקבלותו של הרצל בציבור היהודי
פעולותיו של הרצל ויוזמותיו זכו להערכה, הערצה ותמיכה בציבור היהודי, אך גם עוררו התנגדות. חלק מהזרמים ציוניים- חרדים תמכו ברעיון הציוני של הרצל, ואחד מהם, הרב משה כלפון הכהן אף כינה את הרצל "איש רם המעלה זך השכל וחד הרעיון". לעומת זאת, חלק מהחרדים חששו שהציונות תשפיע לרעה על העם היהודי, וטענו שרק כשהמשיח יבוא, הוא יביא את היהודים לארץ ישראל. גם אנשי תנועת הפועלים של יהודי רוסיה, "הבונד" ("הברית" ביידיש) התנגדו לציונות, בטענה שהיא לא תפתור את בעיית היהודים.
הקונגרס הציוני השישי
בקונגרס הציוני השישי, שכונס ב-23 באוגוסט 1903, לאחר שהרצל דיווח על כישלונותיו במגעים עם הסולטאן והקיסר הגרמני, הרצל הציע את "הצעת אוגנדה" (שכיום ידועה כ"תוכנית אוגנדה"), שלפיה היהודים התיישבו בשטח של כ-13,000 קמ"ר במזרח אפריקה שנקרא "אוגנדה" (שנמצא בקניה של ימינו), לאחר שהבריטים הציעו לו אותה. הרצל ראה בהצעה זו תמיכה של הבריטים בציונות, אך רבים התנגדו לה, וטענו שזו הצבעה נגד התיישבות בארץ ישראל. בסוף הצעה זו לא יצאה לפועל.
בקונגרס הציוני השני, שנערך ב-1898, שנה אחרי הקונגרס הראשון, הוחלט לייסד בנק ציוני, שמטרתו הייתה לאסוף כספים, על מנת לרכוש מהסולטאן הטורקי צ'רטר (אישור, ערבות, הסכמה) על ארץ ישראל ויישוב יהודים בה. בשנה זו הרצל הגיע לארץ ישראל ביחד עם משלחת, במטרה להיפגש עם הקיסר הגרמני, שלצערו של הרצל, לא הסכים להעניק חסות להתיישבות בארץ ישראל. בקונגרס השלישי, שנערך בשנת 1899, אושר הניסוח הרשמי של דרישות הצ'רטר והחליטו על הקמת "אוצר התיישבות היהודים", שהיה בנק שנועד לממן את הפעולות (למשל: התיישבות) בארץ ישראל.
התקבלותו של הרצל בציבור היהודי
פעולותיו של הרצל ויוזמותיו זכו להערכה, הערצה ותמיכה בציבור היהודי, אך גם עוררו התנגדות. חלק מהזרמים ציוניים- חרדים תמכו ברעיון הציוני של הרצל, ואחד מהם, הרב משה כלפון הכהן אף כינה את הרצל "איש רם המעלה זך השכל וחד הרעיון". לעומת זאת, חלק מהחרדים חששו שהציונות תשפיע לרעה על העם היהודי, וטענו שרק כשהמשיח יבוא, הוא יביא את היהודים לארץ ישראל. גם אנשי תנועת הפועלים של יהודי רוסיה, "הבונד" ("הברית" ביידיש) התנגדו לציונות, בטענה שהיא לא תפתור את בעיית היהודים.
הקונגרס הציוני השישי
בקונגרס הציוני השישי, שכונס ב-23 באוגוסט 1903, לאחר שהרצל דיווח על כישלונותיו במגעים עם הסולטאן והקיסר הגרמני, הרצל הציע את "הצעת אוגנדה" (שכיום ידועה כ"תוכנית אוגנדה"), שלפיה היהודים התיישבו בשטח של כ-13,000 קמ"ר במזרח אפריקה שנקרא "אוגנדה" (שנמצא בקניה של ימינו), לאחר שהבריטים הציעו לו אותה. הרצל ראה בהצעה זו תמיכה של הבריטים בציונות, אך רבים התנגדו לה, וטענו שזו הצבעה נגד התיישבות בארץ ישראל. בסוף הצעה זו לא יצאה לפועל.
 |
| תמונה של המשלחת הציונית לישראל בשנת 1898, הרצל עומד במרכז התמונה |
גלעד, נהנתי לקרוא את הבלוג שלך ואהבתי שהוספת מתחת לכל תמונה הסבר על התמונה, למדתי על הרצל איך הוא התנהל בנוסף, אהבתי שיש כותרות משניות בכל פוסט.
השבמחקגלעד, עבודה טובה, הצלחת לספר את סיפורו של הרצל: הארועים האנטשימיים שהוא נתקל בהם, שפט דרייפוס שהשפיע על פעולותיו ובעצם גרם לו להבין שהפתרון של העם היהודי הוא במדינה יהודית.
השבמחקגלעד, יש להקפיד לערוך הגהה לפני פרסום הפוסטים.