בעקבות הרעיוניות הלאומיים של הרצל, שיש למצוא מדינה ליהודים, בעקבות פרסום ספרו "מדינת היהודים" וגם בגלל שלא הצליח לגייס כספים מיהודים, הרצל הנהיג וכינס בעיר בזל בשוויץ, באולם "בית הקזינו" המפואר, את הקונגרס הציוני הראשון, ב-29 עד ה-31 באוגוסט 1897, שמטרתו הייתה לדון על ענייני ארץ ישראל, שנפתח על ידי נאומו של קרפל ליפה, שהיה מנהיג ציוני, ובהמשכו מקס נורדאו, שהיה אחד ממייסדי התנועה הציונית, סיקר את מצבם של היהודים באירופה (שהיה רע). בקונגרס השתתפו כ-200 נציגים בערך, מ-16 מדינות. עד שנת 1903, בכל ששת הקונגרסים הראשונים, הרצל היה נשיא הקונגרס ועמד בראשו, ולאחר מותו, החליפו אותו.
בקונגרס התעוררה מחלוקת בין הרצל ואנשיו שהיו אנשי ציונות מדינית (זרם בתנועה הציונית שהחליט שקודם כל יש לבצע פעולות מדיניות, לפני התיישבות בארץ ישראל) לחובבי ציון, משום שחובבי ציון טענו שיש להתיישב בארץ ישראל, לעומת הרצל ואנשיו, שלמרות שגם הם תמכו בהתיישבות בארץ ישראל, הם ניסו לעשות קודם כל פעולות מדיניות.
כהסכם פשרה, בקונגרס אושרה תוכנית בזל, שלפיה ארץ ישראל היא ביתם של היהודים, ושם הם התיישבו, אך קודם עליהם להשיג תמיכה וערבות של מדינות העולם לפני התיישבות, ושם נקבעו דרכי פעולה לביצוע התוכנית, כגון: קניית קרקעות בארץ ישראל ופעולות התיישבות, ארגון עלייה לארץ, ותמיכה בעולים.
לקונגרס היו שתי מטרות עיקריות:
1. להשיג תומכים לרעיון הציוני של הרצל, ולהראות לעולם שעומד מאחוריו גרעין מוצק של אנשים.
2. לגייס כספים, על מנת לאפשר את המשך הפעילות של הקונגרס.
מטרות הקונגרס הושגו, והרצל הוכיח שהעם היהודי מאוחד, למרות שהיהודים חיו במדינות רבות בגולה, והוא גם נהיה המנהיג של ההסתדרות הציונית, והוא ייצג את כל הפעילים הציוניים, וביחד הם פעלו במדינות רבות בעולם. הרצל אף כתב ביומונו על הקונגרס הראשון: "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים. אם אומר זאת בקול היום, יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, יודו בכך כולם..." וגם צדק, כי אחרי 50 שנים קמה מדינת ישראל.
הדיוקנים של משתתפי הקונגרס הציוני הראשון (הציור משנת 1897)
בקונגרס התעוררה מחלוקת בין הרצל ואנשיו שהיו אנשי ציונות מדינית (זרם בתנועה הציונית שהחליט שקודם כל יש לבצע פעולות מדיניות, לפני התיישבות בארץ ישראל) לחובבי ציון, משום שחובבי ציון טענו שיש להתיישב בארץ ישראל, לעומת הרצל ואנשיו, שלמרות שגם הם תמכו בהתיישבות בארץ ישראל, הם ניסו לעשות קודם כל פעולות מדיניות.
כהסכם פשרה, בקונגרס אושרה תוכנית בזל, שלפיה ארץ ישראל היא ביתם של היהודים, ושם הם התיישבו, אך קודם עליהם להשיג תמיכה וערבות של מדינות העולם לפני התיישבות, ושם נקבעו דרכי פעולה לביצוע התוכנית, כגון: קניית קרקעות בארץ ישראל ופעולות התיישבות, ארגון עלייה לארץ, ותמיכה בעולים.
לקונגרס היו שתי מטרות עיקריות:
1. להשיג תומכים לרעיון הציוני של הרצל, ולהראות לעולם שעומד מאחוריו גרעין מוצק של אנשים.
2. לגייס כספים, על מנת לאפשר את המשך הפעילות של הקונגרס.
מטרות הקונגרס הושגו, והרצל הוכיח שהעם היהודי מאוחד, למרות שהיהודים חיו במדינות רבות בגולה, והוא גם נהיה המנהיג של ההסתדרות הציונית, והוא ייצג את כל הפעילים הציוניים, וביחד הם פעלו במדינות רבות בעולם. הרצל אף כתב ביומונו על הקונגרס הראשון: "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים. אם אומר זאת בקול היום, יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, יודו בכך כולם..." וגם צדק, כי אחרי 50 שנים קמה מדינת ישראל.
הדיוקנים של משתתפי הקונגרס הציוני הראשון (הציור משנת 1897)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה