השנים הראשונות בחייו של בנימין זהב הרצל

בנימין זהב תאודור הרצל נולד ב-2 במאי 1860 בעיר פשט (כיום חלק מבודפשט) בהונגריה, ונפטר ב-3 ביולי 1904. הוא היה עיתונאי, סופר ודוקטור למשפטים. הוא ידוע גם כחוזה המדינה, על הפעולות שעשה, שהובילו להקמת מדינת ישראל, ועל חזונו למדינה יהודית.

בילדותו, הרצל חי בעיר פשט ולמד בבית ספר יהודי, ולאחר מכן בגימנסיה ריאלית ציבורית, אך בעקבות היחס הרע ליהודים, הפסיק ללמוד שם, מפני שיהודים הוצגו שם כעובדי אלילים.

בשנת 1878, כאשר היה בן 18, הוא עבר עם משפחתו לווינה, לאחר שאחותו פאולינה נפטרה, והוא למד משפטים, עד שבשנת 1884 הוציא דוקטור למשפטים, למרות שכמעט ולא עסק בזה, אלא בספרות, עיתונאות ותיאטרון.

בשנת 1889, הרצל התחתן עם יוליה נשאואר, ונולדו להם שלושה ילדים: הבת הבכורה פאולינה (כשם אחותו), האנס בנו וטרודה בתו הקטנה. להרצל היה נכד אחד בלבד: סטפן תאודור נוימן, שהיה בנה של טרודה. הוא התאבד לאחר שהוריו מתו בשואה.

בשנת 1891, בתור עיתונאי בעיתון הווינאי החשוב "נויה פרייה פרסה" הוא נשלח לפריז, ובהמשך עבודתו היא ביקר גם באיסטנבול ולונדון. הוא גם היה כותב מחזות לתיאטרון הווינאי. בשנת 1894, הוא כתב את המחזה "הגטו החדש", שבו מתוארת דמותו של יהודי צעיר, בשם שמואל יעקב, שנמצא במאבק בין שמירה על ערכים יהודים, להשתלבות בחברה.       הרצל כתב מחזה זה, על מנת שידונו בנושא שעליו הוא נכתב, שילוב יהודים בחברה, לאחר שנתקל במספר מקרים של אנטישמיות, כמו: האזכרה ליכרדד וגנר, שהייתה ב-5 במרץ 1883, שבה הנואם הציע להנהיג בווינה אנטישמיות. בעקבות מקרי האנטישמיות, התחיל הרצל לפעול בנושא הקמת מדינה ליהודים, ולמצוא פיתרון לאנטישמיות.