משפט דרייפוס, ופעולותיו הראשונות של הרצל

                                                          פרשת דרייפוס

אחד המקרים הראשונים, שבעקובתם הרצל החל לפעול כנגד האנטישמיות, ולמצוא פיתרון ליהודים, היה משפט דרייפוס שהתרחש ב-22 בדצמבר 1894, כחלק מפרשת דרייפוס, שבה הואשם אלפרד דרייפוס (1859 -1935), קצין בדרגת סרן, באשמת בגידה בצרפת מדינתו, וריגול לטובת גרמניה, רק משום שהיה יהודי, ולמרות שהיה חף מפשע.

הרצל סיקר את משפט דרייפוס, בתור עיתונאי בעיתון "נויה פרייה פרסה", בפריז. הוא נכח במשפט, והבין שדרייפוס הורשע רק כי היה יהודי, דבר שבגללו הרצל הבין שעל היהודים להקים מדינה יהודית (זה לא מקרה האנטישמיות הראשון שבו הרצל נתקל, אבל הוא השפיע הרבה על הרצל, ובגללו הוא התחיל לפעול למציאת פיתרון ליהודים).

 הרצל אף אמר, שדרייפוס הוא בעצם היהודי בחברה, שמנסה להשתלב בה ולהסתגל אליה, מתנהג בהתאם אליה, מדבר בשפה שלה, אך למרות זאת, זכויותיו נשללות ממנו, רק משום שהוא יהודי, ולכן זאת בעיה, כי למרות שהיהודים נלחמים על זכויותיהם, הן אבודות. ציטוט מדבריו של הרצל: "דרייפוס אינו עוד סמל מופשט. הוא היהודי בחברה המודרנית שניסה להסתגל אל הסביבה, שמדבר בשפתה, חושב מחשבותיה, תופר את סרטיה על מעילו- וסרטים אלה שוב נקרעים ממנו בכוח הזרוע...  דרייפוס פירושו עמדה שנלחמו עליה, שעדיין נלחמים עליה, אך היא- אל נשלה את עצמנו- עמדה אבודה". בטקס שלילת הדרגות של דרייפוס, שהיה ב-5 בינואר 1895, רבים קראו לו במילים משפילות כמו "בוגד", וכאשר פורסמה בעיתון כתבה שהרצל כתב, היא הייתה בכותרת "מוות לבוגד", למרות שהרצל רצה שהיא תהיה "מוות ליהודים". בשנת 1899, הרצל סיפר שמשפט דרייפוס הפך אותו לציוני.

                                                   פעולותיו הראשונות של הרצל

בשנת 1895, הרצל פנה ליהודים עשירים רבים, וביקש מהם שיתרמו כספים, לתנועה הציונית שהקים, והנהיג אותה, למרות שהתאכזב מכך שלא תרמו לו, ולכן ישב וכתב את הספר "מדינת היהודים" שפירסם אותו בשנת 1896, ובו הציע פיתרון לבעיית היהודים, ועסק בכך שאירופה לא יכולה לפתור אותה. 

ביוני 1896, הוא פנה לסולטן העותומאני, והציא לו תוכניות ליישב את היהודים בארץ ישראל, ולמרות שהסולטן סירב להן, הוא המשיך לנסות לפעול בנושא, ולהפיץ את רעיונותיו. בשנת 1897, הרצל ייסד את העיתון "די וולט" (העולם) בווינה, שהפיץ את רעיונות הציונות, שלפי הרצל, מטרתו הייתה שלעם היהודי יהיה עתיד טוב יותר.
הורדת הדרגות של דרייפוס                                                          העיתון "די וולט" -

      השנים הראשונות בחייו של בנימין זהב הרצל

בנימין זהב תאודור הרצל נולד ב-2 במאי 1860 בעיר פשט (כיום חלק מבודפשט) בהונגריה, ונפטר ב-3 ביולי 1904. הוא היה עיתונאי, סופר ודוקטור למשפטים. הוא ידוע גם כחוזה המדינה, על הפעולות שעשה, שהובילו להקמת מדינת ישראל, ועל חזונו למדינה יהודית.

בילדותו, הרצל חי בעיר פשט ולמד בבית ספר יהודי, ולאחר מכן בגימנסיה ריאלית ציבורית, אך בעקבות היחס הרע ליהודים, הפסיק ללמוד שם, מפני שיהודים הוצגו שם כעובדי אלילים.

בשנת 1878, כאשר היה בן 18, הוא עבר עם משפחתו לווינה, לאחר שאחותו פאולינה נפטרה, והוא למד משפטים, עד שבשנת 1884 הוציא דוקטור למשפטים, למרות שכמעט ולא עסק בזה, אלא בספרות, עיתונאות ותיאטרון.

בשנת 1889, הרצל התחתן עם יוליה נשאואר, ונולדו להם שלושה ילדים: הבת הבכורה פאולינה (כשם אחותו), האנס בנו וטרודה בתו הקטנה. להרצל היה נכד אחד בלבד: סטפן תאודור נוימן, שהיה בנה של טרודה. הוא התאבד לאחר שהוריו מתו בשואה.

בשנת 1891, בתור עיתונאי בעיתון הווינאי החשוב "נויה פרייה פרסה" הוא נשלח לפריז, ובהמשך עבודתו היא ביקר גם באיסטנבול ולונדון. הוא גם היה כותב מחזות לתיאטרון הווינאי. בשנת 1894, הוא כתב את המחזה "הגטו החדש", שבו מתוארת דמותו של יהודי צעיר, בשם שמואל יעקב, שנמצא במאבק בין שמירה על ערכים יהודים, להשתלבות בחברה.       הרצל כתב מחזה זה, על מנת שידונו בנושא שעליו הוא נכתב, שילוב יהודים בחברה, לאחר שנתקל במספר מקרים של אנטישמיות, כמו: האזכרה ליכרדד וגנר, שהייתה ב-5 במרץ 1883, שבה הנואם הציע להנהיג בווינה אנטישמיות. בעקבות מקרי האנטישמיות, התחיל הרצל לפעול בנושא הקמת מדינה ליהודים, ולמצוא פיתרון לאנטישמיות.